בשנים האחרונות נפוצים בקליניקה מקרים שקשה לסווגם או להכריע לגביהם מבחינה אבחנתית. מדובר בסובייקטים שהסימפטומים שלהם אינם מבטאים באופן ברור מאפיינים של נוירוזה, ובמקביל אינם מציגים תמונה ברורה של פסיכוזה.
מתוך תיאורי המקרה על טיפולים בסובייקטים אלה, ניתן לזהות בדיבורם סימנים דיסקרטיים— רמזים עדינים שאינם נלכדים ברדאר של הקטגוריות האוניברסליות. סימנים אלה, המופיעים לעיתים כשיבושים בחייו של הסובייקט, יכולים בד בבד למלא עבורו תפקיד מכריע: דרך להגן עליו מפני הממשי ומפני מעבר לאקט שעשוי לסכן את חייו. מקורם של שיבושים אלה במה שכינה לאקאן: ״הפרעה המתרחשת בחיבור האינטימי ביותר של תחושת החיים של הסובייקט״ (Écrits, “השאלה הפרלימינרית לכל טיפול אפשרי בפסיכוזה”).
הפרעה זו בתחושת החיים מבטאת זרות שחש הסובייקט כלפי גופו, מחשבותיו ומקומו במארג החברתי. מן הצד של הקלינאי, אי-הבחנה או התעלמות מהסימנים הללו עלולה במהלך הטיפול לדחוף את הסובייקט אל המבואות הסתומים של חייו ואף להחריף את הניתוק שבו הוא מצוי.
במהלך השיעורים ננסה לאתר ולקרוא את הסימנים הדיסקרטיים הללו, ללמוד על האופן שבו הסובייקט עושה בהם שימוש, ולברר כיצד ניתן להצטרף למאמציו לבנות באמצעותם משמעות סינגולרית לסבלו.
